הסימנים: איך תדעו מתי האדם מולכם אמין ומתי אסור לבטוח בו?

​

תחושת אמון היא למעשה לב התקשורת בין אנשים. מה זה אמון? איך מתמודדים עם חוסר אמון במערכת יחסים? ואיך בודקים האם כדאי לתת אמון במי שמולי? איך לתקשר עם בני אדם, פרק חמישי בסדרה

​

כבר ימים שאני מנסה להוציא מהראש שלי את הדימוי של הארנב המתבשל מהסרט "חיזור גורלי". במרכז הסרט שיצא לאקרנים ב–1987 עו"ד ניו יורקי מצליח (מייקל דאגלס), המפר את האמון של אשתו המקסימה בסטוץ חד פעמי עם קולגה בשם אלכס (גלן קלוז). בסופו של דבר, הוא משלם על כך בפירוק משפחתו, רצח ארנב המחמד החף מפשע של בתו, והבגידה כמעט עולה לו בחייו. הסרט אמנם הוגדר כמותחן אירוטי, אך נשא מסר חינוכי, חד וברור: בגידה באמון תהרוס את חייכם. אל תנסו את זה בבית. 

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

אמון הוא למעשה לב התקשורת בין בני אדם. מילון אוקספורד מגדיר אמון (Trust) כך: "אמונה איתנה באמינות, באמת, ביכולת או בחוזק של משהו או מישהו". המילון אף מוסיף לצד ההגדרה דוגמה שיש בה מידה של שיפוטיות, ושמסבירה כי "יחסים חייבים להיות בנויים על אמון". 

בכתבות קודמות בחנו את השונות הטבעית בינינו, ואיך אפשר להתחיל לגשר עליה בעזרת טכניקה של "ראפּוֹר" (מצרפתית: rapport, כימיה בין אישית). במאמר זה נבחן את הרעיון של "אמון" כאלמנט קריטי לבניית מערכת יחסים משמעותית — מה זה אמון ואיך הוא קשור לניהול סיכונים? איך מתמודדים עם חוסר אמון במערכת יחסים? ואיך בודקים האם כדאי לתת אמון במי שמולי? 

 

מעבודתי בקליניקה הבנתי שאפשר לחלק את בני האדם לשתי קבוצות עיקריות. בקבוצה הראשונה נמצאים מי שבכלל לא רואים סיכון בתחילתה של מערכת יחסים. כלומר, "אני נותנת בך אמון, אלא אם תוכיח לי שלא מגיע לך". הדיאלוג הפנימי בקבוצה זו הוא: "בני האדם טובים מיסודם". טווח ההתנהגויות של קבוצת אנשים זו יכול לנוע בין אלה שישאירו מפתח לגנן שמעולם לא פגשו, ועד תמימות מסוכנת שתנוצל על ידי מתחזים.

הקבוצה השנייה היא הפוכה, ומי שנמצא בה מתנהל מתוך הסיכון. כלומר, "אני לא נותנת בך אמון, עד שתוכיח שמגיע לך". הדיאלוג הפנימי בה יהיה: "אני מצפה לגרוע ביותר מבני האדם". טווח ההתנהגויות של קבוצת אנשים זו ינוע בין התנהגות חשדנית וסגורה, ועד בעיות אמון קשות שיפריעו בקבלת החלטות ביצירת זוגיות או כל מערכת יחסים אנושית.

​

משחקים באמון

אמון אנושי מורכב משלושה חלקים: אותנטיות, אמפתיה והגיון עקבי.

רוב האנושות מזהה מיד אותנטיות, והתנהגות מעושה או מזויפת מרתיעה אותנו מאוד. תחושה של אמפתיה נוצרת שכאנחנו מזהים שלאדם מולנו אכפת מאיתנו, מבין אותנו ורואה את הדברים דרך "המשקפיים שלנו".
הגיון עקבי נוצר כשהאדם שאני מתקשרת איתו עקבי בדבריו. ממש כמו בחקירה. כשאנחנו מזהים שהדברים אינם עקביים, והסיפור שמסופר לנו מקבל פרטים חדשים או שונים בכל פעם שהוא מסופר, נוצרים סדקים באמון. 

גם "דילמת האסיר" הידועה, שבמרכזה הנושא של קבלת החלטות, נוגעת באמון. זוהי בעיה פרדוקסלית מתורת המשחקים: שני פושעים נתפסים ביחד על ביצוע פשע ומופרדים לחקירות בחדרים נפרדים. אם יורשעו, שניהם ילכו לכלא ל–15 שנה. מוצגות בפניהם שלוש אופציות פעולה: אם שניהם מלשינים אחד על השני, שניהם ייכנסו לכלא לחמש שנים; אם שניהם ישתקו, הם יקבלו כל אחד רק שנה אחת בכלא; ואם רק אחד בוגד ומלשין, הוא יצא לחופשי והפושע השני ייכנס לכלא ל–15 שנה.  

כלומר, אם יבטחו זה בזה וישתקו — הם יקבלו את התוצאה הטובה ביותר עבור שניהם. אך, בחירה רציונלית "קרה" תוביל אותם לא לבטוח זה בזה, אלא להלשין כדי לא להסתכן בעונש המקסימלי. מכאן הפרדוקס, בחירה רציונלית עומדת בסתירה לבחירה הטובה יותר, שמבוססת על מתן אמון. הסיכון במתן אמון במשחק ראשון הוא גדול מדי, אך המדען האמריקאי רוברט אקסלרוד בחן מה קורה כשמשחקים את דילמת האסיר שוב ושוב בצורה ממוחשבת. מהמחקר עלה כי ניתן לבנות אמון בהתקדמות ממשחק למשחק. 

 

לדוגמה, אחת המתאמנות שלי, ר', יצאה מנישואים בהם חוותה אלימות רגשית קשה.
כשהיא מתלבטת האם לספר זאת לגבר בתחילתה של מערכת יחסים חדשה, היא נדרשת לתת בו אמון. תוצאה חיובית יכולה להיות העמקת הקשר ביניהם, וחיזוק החיבור על בסיס חשיפת הפרט המאוד פרטי הזה. תוצאה שלילית יכולה להיות שבן הזוג החדש יחשוף את אותו מידע בפני אחרים או אפילו ישתמש במידע נגדה בזמן כזה או אחר.

בדומה למתרחש בדילמת האסיר, ב"משחק הראשון" אולי עדיף לה לא לתת בו אמון, כיוון שהם לא מכירים ואין ביניהם הסכמה לתת אמון זה בזה. עם המשך ה"משחקים", כלומר הדייטים, היא יכולה לבנות איתו מערכת יחסים שכוללת אמון על בסיס התנהגויות המתאפיינות ביושרה, כנות או שקיפות. אלמנט נוסף שיתמוך בבניית אמון אצל הצד השני הוא עמידה במילה שלך באופן עקבי. הגשמת ההבטחה בצורה חוזרת.

 

לבנות אמון

דוגמה נוספת היא ד', שחיה עם ל' לאחר שניהלו רומן ממושך בזמן של' עוד היה נשוי. ד' ול' חיים יחד בגלוי מזה שנתיים, אך קולות פנימיים מעלים בה חשדות בכל פעם שההתנהגות של ל' לא שקופה לה באופן שמשביע את רצונה. מבחינתה, זו הוכחה להיותו לא אמין, והוא בעצם נדרש לבנות את האמון מולה שוב ושוב על בסיס יום יומי.
בפגישות שלנו בקליניקה אנחנו בוחנות יחד איך ד' יכולה להתמודד עם בעיות באמון:

1. פרשנות. ראשית, אנחנו שואלות מה מתוך האירוע קורה במציאות ומה למעשה הוא פרשנות אישית שלה. כשאנחנו במצב מוטרד או מתגונן המחשבות שלנו לא בהכרח משקפות לנו את המציאות בצורה רציונלית, אלא דרך הפרספטקיבה הצרה של אותן רגשות והם יודגשו יותר ויותר. התנהגות שבסיטואציה אחרת היתה "עוברת" כאמינה או לא רלוונטית, מוגדלת כמו בזכוכית מגדלת על ידי מחשבות ופרשנויות שתומכות בה כפוגענית. 

2. תשומת לב. אחת מהנחות היסוד בשיטת NLP היא שהאנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מופנית. אשה בהריון תראה "פתאום" המון נשים בהריון ברחוב. כשאני קונה רכב מסוג מסוים, "לפתע" אני רואה אותו בכל מקום. כשד' ממוקדת בשאלה האם ל' לא אמין ומסוכן לתת בו אמון, היא "מוצאת" הוכחות לכך בכל התנהגות שלו. ממש כמו האלגוריתם הידוע לשמצה של פייסבוק, שמחפש עבורנו את מה שאנחנו כבר מתעניינים בו (נסו להתעכב כמה שניות על מודעה למשחה נגד פטרת ותראו מה קורה לפיד שלכם מאותו רגע), כך המוח האנושי "נתקע" על מה שגם ככה מעסיק אותנו ומחפש עוד מידע בנושא. 

3. חזרתיות. אנחנו אוהבים לחזור על ההתנהגות שלנו והמחשבות שלנו, גם כשהן לא נעימות לנו, מעיקות או מכאיבות. יותר קל לנו לחזור על דפוסים מאשר לשנות אותם. כשד' ואני בוחנות את המחשבה הטורדנית שאומרת לה "ל' הוא בוגדני ואסור לבטוח בו", אנחנו מחפשות מחשבה חלופית, שהיא יכולה להאמין בה. למשל, "ד' התנהג בצורה לא אמינה כלפי אשתו לשעבר, ולא כלפיי. כלפיי תמיד הוא היה שקוף וישר" או "היציבות והשקיפות שד' מפגין כלפיי הן עקביות, ועל בסיס זה אני מאמינה בו". 

4. המחיר. מה המחיר של האחיזה בחשדנות? האם זהו מחיר שהיא מוכנה לשלם? ייתכן שהתחושה הטבעית שלה היא שהמחיר מוצדק, כי בזכות החשדנות היא מוגנת מפגיעה ובכך היא שומרת על עצמה. כשאנחנו מתבוננות מהצד אנחנו בודקות כמה אנרגיה, מחשבה ורגשות היא משקיעה בחשדות? האם הסיטואציה הנוכחית מאפשרת לה להיות כנה ופתוחה ולנהל את מערכת היחסים שייחלה לה עם ל'? מה עומק היחסים שאליהם ניתן יהיה להגיע עם ל' במצב זה? 

5. תרגול. זה אפשרי בהחלט לתרגל אמון. כמו שד' לומדת לגלגל מחשבה חדשה בלופ בראש, כך גם היא לומדת לתרגל אמון באופן יום יומי; להתבונן ב"תוצאות הניסוי הזוגי" שלהם מדי יום ולאסוף ראיות להיותו של ל' כן נאמן, וכך לצבור לעצמה הוכחות.  

 

טכנולוגיה מרחיקה

דוגמה אחרת היא נ' (30), שמספרת לי שעולם הדייטים מאופיין מאוד (מבחינתה לפחות) ב"גוסטינג" — בו צד אחד נעלם כאילו היה רוח רפאים אחרי דייט שנראה על פניו מוצלח, או אפילו אחרי מערכת יחסים של מספר חודשים — וכי האמון שלה במין הגברי כולו נסדק ומתפורר. מכאן שגם אם כנערה היתה שייכת לקבוצה א' "הבוטחת" של בני האדם, אחרי החוויות שצברה לאורך שנות העשרים שלה, היא כעת נציגה מובילה של קבוצה ב' וחושדת בכל גבר כבלתי אמין עד שיוכח אחרת. 

יש שיאמרו שהטכנולוגיה היא הגורם המרכזי להתפוררות האמון האנושי. העשור האחרון הביא איתו יכולות טכנולוגיות שמאפשרות "גוסטינג", כאשר חלק גדול מהתקשורת האנושית עבר להתקיים בהודעות טקסט בלבד. מחסור בקשר עין, קול אנושי ומגע פיזי יוצרים מטבעם ריחוק שמוביל לאורך זמן גם לפגיעה באמון. 

הסופר והמרצה הבריטי־אמריקאי סיימון סינק מדבר גם הוא על האופן בו הטכנולוגיה יכולה לפגוע ביחסים בין אנשים, ובמיוחד בבניית אמון. בהרצאת TED הוא התייחס לניסוי שביצע סטנלי מילגרם בשנות ה–60 שהוכיח שכשאנחנו לא רואים או שומעים את האדם שאיתו אנחנו נמצאים בתקשורת, אנחנו מסוגלים לפגוע בו בקלות רבה יותר. רוב הנבדקים בניסוי הרגישו קושי אדיר לפגוע באדם שראו או שמעו, אך כאשר הם לא ראו אותו, 65% מהנבדקים הסכימו לפגוע בצד השני.

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

הנה חמישה סימנים שיעזרו לדעת אם לתת אמון במישהו או מישהי: עקביות — האדם עקבי במסרים שלו ובהתנהגותו כלפינו בסיטואציות שונות (אלא אם הוא עקבי בזה שהוא מסתיר משהו); אכפתיות ואמפטיה — יש אכפתיות לגבולות שלנו, לצרכים ולרצונות שלנו וגם אכפתיות כלפי אחרים בסביבה; אותנטיות — האדם מתנהג בצורה כנה, פתוחה ונשמע תמיד "כמוהו", איתנו ועם אחרים; אחריות — האדם לוקח אחריות על מעשיו, גם כשהוא או היא עושים טעויות, בזמן קונפליקט או חוסר הסכמה; מילה זו מילה — האדם עומד במילתו, מולך וגם מול אחרים, גם כשלא נח לו. 

​

אמון דורש במידה מסוימת לקפוץ ראש אל המים (Leap Of Faith), כי יש בו סיכון אינהרנטי והוא אחד האלמנטים השבריריים ביותר תקשורת בין בני אדם. האמון משתקף בתקשורת היום יומית שלנו — עם הממסד, עם הבוסים בעבודה, כשאני תוהה אם "כולם לא קיבלו בונוס השנה", מול בן זוגי שחזר מאוחר, ומול הבן שלי ש"בטוח לגמרי שלא היו שיעורים". דילמת האסיר מראה לנו שזה אולי לא המעשה הכי רציונלי לבטוח באחרים, אבל עדיין, לאורך זמן, זו הבחירה הכי משתלמת, שיוצרת חיבור שאין לו תחליף.

​