נכון תמיד אומרים שזמן הוא יחסי? וזמן במטוס לא דומה בכלל לזמן בבית. ובשבילי זמן טילים ומלחמה הופך כל דקה לנצח. ולפעמים כשמתאהבים הזמן עף כמו בועת סבון.
ובמיוחד מרגישים אותו בימי הולדת. בעבר כל יומולדת שלי היה סימן הזמן, וסימן רע כמובן. כל מה שלא הספקתי השנה, כל הזמן שהתבזבז, כל מה שלא היה לי עדיין.
היום אני פוגשת גם בקליניקה מלא את טרגדיית יום ההולדת. איכשהו היא יותר טראגית אצל נשים. שיער לבן עדיין נחשב פחות סקסי אצל נשים מאצל גברים. ועד גיל 45 את אמורה להשיג - במינימום:
1. כוח בעמדת העבודה
2. גוף מושלם בעזרת פילאטיס וריצת מרתון
3. העצמה אישית מתוקף האמהות
וזה ממש קשה לי להסתכל באופן חיובי על שנה שלמה אחורה, ובטח על עשרות שנים.
אני שואלת מי אמר שזמן צריך לספור בימים באורך של 24 שעות, ושנים ב-365 יום.
לחגוג יומולדת כל 365 יום. זה נראה לי כל כך שרירותי. כל כך לא רלוונטי אלי.
במיוחד אני חושדת במדידת הזמן מאז שיחתי עם ערן (שהוא גם ד"ר לפילוסופיה של המדע וגם חבר ממש ותיק מהתיכון). ערן גילה לי שכל כמה שנים מוסיפים שנייה לשעון! (אם ידעתן את זה אז וואו. אני הייתי בשוק) קוראים לזה leap second וזו שניה שצריך להוסיף כל כמה שנים, כי כדור הארץ מאט את מסלול הסיבוב שלו עם חלוף הזמן. (עוד על זה פה.)
אז אם אני נגיד מתעייפת או מתייאשת אני מחליטה לחתוך את הזמן אחרת וזה מקל עליי.
לבחור לחלק את עוגת הזמן איך שבא לי.
אם יחידת "השנה" שלי נמשכת 3 חודשים למשל, הספקתי המון השנה!!! הייתי בתאילנד, חזרתי, דוד נכנס לכיתה א' ואנה לג' (מי יאמין לי?!), הקליניקה שלי מלאה לגמרי, חזרתי לעוד לימודי NLP, סיימתי את "ספר החיים והמתים הטיבטי" סוף סוף, סידרתי את הארון המופרע בחדר המשחקים, הייתי בכנס של ג'י טי פוקס הביליונר, הייתי בסדנה על סוטרת הלב והעמקתי בלימודי הבודהיזם, בקיצור – מלא מלא דברים.
עכשיו כשאני עצמאית, אפילו באמצע היום לפעמים אני מחליטה שדי.
שזה יום לא מגניב וסוגרת עליו את המכסה ומתחילה משם "יום" אחד חדש.
תספרו איך שמתאים לכן ובקצב של החיים שלכן. פשוט כי זו בחירה וכי אפשר וזה נעים!
היום לפי הזמן של היקום יש לאהוב שלי יומולדת "רגיל". לפעמים כשאין לו, אני יכולה לחגוג לו "אין יומולדת". כמו ב"אליס בארץ הפלאות" הנפלא.
זהו, לכו תחגגו משהו לעצמכן או למישהו.
ננסה ונצליח.
(+ שלחו למישהי אהובה שהזמן נתקע לה, מקסימום תעזרו)
Comments