מודה, לא כתבתי פה מילה על הקורונה.
ויום העצמאות כבר נושף כמו מנגל בפני. יש לי יחסים מוזרים קצת עם יום העצמאות של היהודים בארצנו.
לכן אתרכז פה בעצמאות שלי.
תכלס, יש בי משהו מאוד לא עצמאי.
אני מחכה כבר שנים להרגיש ש"אני גדולה ויכולה להחליט בעצמי".
לאורך רוב חיי, אם הייתה לי התלבטות, ואייל בעלי לא היה בסביבה, כנראה התקשרתי לאחותי או להוריי. רק לברר מה דעתם ואם אני "בצד שלהם" או "מתמרדת נגדם" (שזה אותו דבר, אם נקודת ההתייחסות שלי היא "הם").
בשנים האחרונות גם זה השתנה.
הרעיון שאני חושבת באופן עצמאי לחלוטין נולד באימון והתחזק בנ.ל.פ. מאוד.
כי ה"אמור" מת.
כי אני באמת מאמינה שאני יכולה לחשוב מה שאני רוצה - וזה הדבר הכי חשוב (לי).
התחושה של העצמאות כאילו נלקחה ממני בחודש האחרון.
אסור לצאת. בום.
זה הוביל אותי חזרה לתרגול שאני אוהבת במיוחד, שבו אני מזכירה לעצמי "מה - כן - בשליטתי".
ואני עושה לי רשימה, כל פעם מחדש.
אני בכוונה לא "מעתיקה" מעצמי ומרשימות קודמות, כי אני רוצה לעורר את המוח שלי לתחושת שליטה, עצמאות ואוטונומיה אותנטית. של "מה יש עכשיו".
אז זו הרשימה שלי ממש מהיום, מזמינה אתכן.ם להציע בתגובות רעיונות שלא חשבתי עליהם, למענכן ולמעני.
מה כן בשליטתי?
אם אני בהודיה על מה שיש או בתלונה על מה שאין
על מה תשומת הלב שלי מכוונת
אם אני נושמת בצורה מודעת
אם אני בתקשורת מקרבת עם אחרים
הספרים שאני קוראת
המוסיקה שאני מקשיבה לה
הסדרות שאני צופה בהן
החדשות שאני צורכת /או לא
הבגדים שאני לובשת
הצבעים שאני בוחרת שיהיו מסביבי (משפיע על מצב הרוח)
הטעמים שאני מכניסה לפה
אם קר לי או חם לי (אם אתם לא דרי רחוב, יש לכם השפעה על זה)
אם אני מדברת בקול רם או שקט
עם מי אני מתייעצת ולמי אני מקשיבה
יאללה, תנו לי עוד ותבוא ברכת עצמאות על ראשנו!
*לחיצה על הלב למטה משמאל מספרת לי שאהבת את הפוסט!
Comments